שלום חברים!
אז איך עברו עליכם השיעורים עד עכשיו? גם אם אתם מתקשים בהתחלה, אל דאגה! קוריאנית היא שפה שקשה להתחיל ללמוד, אבל לאחר שתופסים את המבנה שלה, זה מתחיל ללכת ממש מהר.
אז מה נלמד היום? בשיעור הקודם שלנו, ציינתי שבקוריאנית קיימים 3 סוגי דיבור:
1. דיבור מאוד פורמלי
2. דיבור פורמלי
3. דיבור לא פורמלי
למדנו את הדיבור המאוד פורמלי, והיום נלמד את הדיבור הפורמלי שהוא יותר נפוץ בחיי היום יום של הקוריאנים, לאחר מכן נלמד את הדיבור הלא פורמלי.
דיבור פורמלי
הדיבור הפורמלי הוא דרגה אחת מתחת לדיבור המאוד פורמלי. זאת אומרת שהוא גם הנפוץ ביותר. קוריאנים משמשים בו ביום יום כאשר הם משוחחים עם מכרים, מישהו אשר מבוגר מהם בכמה שנים, מורים, רופאים וכדומה. הצורה הזאת עדיין נחשבת למכובדת, אך לעיתים קרובות נהוג לשלב בשיחה משפטים מצורת הדיבור המאוד פורמלי מתוך נימוס.
בשיעור זה נלמד איך לדבר/לכתוב בצורת ההווה של הדיבור פורמלי. את צורת הדיבור הזאת ניתן לזהות בקלות בעזרת ההברה 요 שמופיעה בסוף משפטיה.
זה עלול להראות קצת מסובך בהתחלה, אבל כמו שאמרתי כשתופסים את זה, זה פשוט זורם.
התבנית היא:
여\아\어요+פועל
לדעת-알다
טוב (להיות טוב)-촣다
לבכות-울다
להיות\יש-있다
לא להיות\אין-없다
*בקוריאנית לפעלים ושמות תואר יש את אותו המבנה.
כל מה שצריך לעשות עכשיו זה לנסות לשבץ אותם בתוך התבנית, נכון? רק שנשאר לנו עוד משהו קטן לעשות, להשמיט את ה-다 מהפעלים. כל הפעלים בקוריאנית מסתיימים ב-다 כאשר הם נמצאים בצורה הבסיסית שלהם (לפני שהופכים אותם לעבר, עתיד, הווה) אפשר להגיד, למרות שזה לא הכי מדוייק, שכאשר הפועל מופיע ככה הוא כמו שם פועל בעברית.
עכשיו ננסה להרכיב משפט!
יש לנו פועל 알다, ויש לנו את הסיומות 여\아\어요. עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, "רגע! אבל איך נדע באיזה מהסיומות מהם להשתמש?" וכאן אנחנו מגיעים למכשול הכמעט יחידי שלנו בליצור משפט מושלם בקוריאנית!
את הכלל הבא, כולנו נצטרך לזכור בעל פה, ולאחר שנעשה זאת, הכל יראה הרבה יותר פשוט!
לשם כך, אני אקרא לפועל ללא ה-다 שורש, (לדוגמא: ב-알다 ה-알 הוא השורש.)
והכללים הם:
1) פעלים אשר ההברה האחרונה של השורש שלהם מורכבת מאותיות הניקוד
ㅗ או ㅏיקבלו סיומת 아요~
ㅗ או ㅏיקבלו סיומת 아요~
2) פעלים אשר ההברה האחרונה של השורש שלהם מורכבת מכל אות ניקוד חוץ מ
ㅗ או ㅏ יקבלו סיומת 어요~
ㅗ או ㅏ יקבלו סיומת 어요~
(ᅥᅢᅦᅵᅮᅳ)
אני יודעת, זה נשמע מסובך עכשיו, אבל בשביל זה קיימות דוגמאות!
(את הסיומת 여요 נלמד בהמשך).
אז אמרנו שיש לנו פועל 알다, ויש לנו את הסיומות 여\아\어요. כל שנשאר לנו זה לחקור את הפועל.
נוריד את ה-다 ונגלה שהשורש של 알다 הוא 알. ההברה האחרונה מסתיימת באות הניקוד ㅏ ועל פי כלל מספר 1, הסיומת שנוסיף היא 아요.
נרכיב את הכל, ומה שיצא לנו זה: 알아요
יפה! נכון שזה כיף?
מה שאמרנו עכשיו זה בעצם: יודע/ת. בקוריאנית לא חובה להשתמש בשם גוף (או שמות עצם), אם נגיד פשוט "알아요" זה יחשב כאני/אתה/הוא יודע/ת, אין צורך בלהוסיף שם גוף (או שמות עצם) במקרה הזה כאשר ניתן להבין מהקשר תוך כדי שיחה. כמו כן, בקוריאנית אין לפעלים צורת רבים. לכן ניתן להגיד "אנחנו/הם 알아요", משמע אנחנו יודעים.
כשנגיד בקול את המשפט הזה הוא אמור להשמע: arayo.
לצורך הדגמה, ככה יראה המשפט עם מושא:
우리는 알아요
(우리=אנחנו)
ונעבור לפועל הבא:
촣다, השורש של הפועל הוא 촣 ואנחנו רואים שאות הניקוד היא ㅗ, מה שאומר שבאיזה סיומת נשתמש?
נכון, כלל מספר 1! נשתמש ב-아요~
ומה יצא? 촣아요. (דבר) טוב. בדרך כלל משתמשים במושג הזה לעיתים קרובות כתשובה חיובית להצעה. לדוגמא, אם תשאל השאלה "תרצו ללכת לקולנוע?" זה אפשרי ונפוץ מאוד לענות "촣아요".
הפועל הבא הוא 울다
כאן אנחנו רואים שאות הניקוד של השורש היא ᅮ, אז באיזה מן הכללים נשתמש?
נכון, כלל מספר 2! פעלים אשר ההברה האחרונה של השורש שלהם מורכבת מכל אות ניקוד חוץ מ ㅗ או ㅏ יקבלו סיומת 어요~
אז מה יצא לנו? 울어요, אני/אתה/הוא בוכה.
ועכשיו נסו לפתור כמה תרגילים.
השלימו את החסר:
הפועל הבא הוא להיות/ יש -있다.
השורש הוא ___ ואות הניקוד היא ___, לכן נשתמש בכלל מס' ___
והמשפט שיווצר הוא ______.
והמשפט שיווצר הוא ______.
לצפיה בפתרון הדגש כאן: 있어요
לא להיות/ אין - 없다.
השורש הוא ___ ואות הניקוד היא ___, לכן נשתמש בכלל מס' ___
והמשפט שיווצר הוא ______.
לצפיה בפתרון הדגש כאן: 없어요
לקרוא - 읽다
השורש הוא ___ ואות הניקוד היא ___, לכן נשתמש בכלל מס' ___
והמשפט שיווצר הוא ______.
והמשפט שיווצר הוא ______.
לצפיה בפתרון הדגש כאן: 읽어요
לראות - 보다
מה נעשה במצב כזה? כמובן שנעשה את כל השלבים ומה שייוצר לנו לבסוף הוא 보아요. אבל לרוב, אנחנו לא נראה את הפועל הזה כתוב ככה, אלא שנראה אותו כתוב בצורה הזאת: 봐요.
והשאלה עכשיו היא, 'למה?'.
התשובה היא: זוכרים בשיעור מספר 1, שבו למדנו את הכללים הבא:
ㅘ wa = ㅗ o + ㅏ a
ㅝ wo = ㅜ u + ㅓ eo
ᅴ wui = ᅳ eu + ᅵ ee
ㅙ wae = ㅗ o + ㅐae
ㅞ we = ㅜ u + ㅔ e
מכאן ניתן להבין, שכאשר יש לנו פועל שהשורש שלו מסתיים באות ניקוד, נהוג לחבר את אות הניקוד שלו עם אות הניקוד של התוספת.
לדוגמה: הפועל 보다. השורש 보 מסתיים באות הניקוד ᅩ, לכן נשתמש בכלל מס' 1 ונוסיף אליו את הסיומת, 아요. רק שהפעם, נוריד את ה-ᄋ מתוך הסיומת 아 ונחבר אליה את אות הניקוד ᅩ מתוך השורש 보. מה שאומר שיש לנו עכשיו שתי אותיות ניקוד, ᅡו- ᅩ. נחבר אותן ומה שיתקבל לנו הוא ᅪ, משמע-> 봐요.
מסובך? הנה עוד דוגמה:
לתת- 주다
השורש 주 מסתיים באות הניקוד ᅮ, לכן על פי כלל מס' 2 נוסיף אליו את הסיומת 어요~ ומה שייוצר זה: 주어요. נוריד את ה-ᄋ מתוך התוספת 어, ונשאר עם אותיות הניקוד
ᅮ ו- ᅥ. על פי הכללים שלמדנו בשיעור מס' 1, נחבר את האותיות וייוצר לנו ᅯ, לכן התוצאה הסופית היא: 줘요.
בפעלים שאות הניקוד האחרונה שלהם זהה לאות הניקוד של הסיומת, לדוגמא 가다 שאליה מתווספת הסיומת 아요, לא נכתוב פעמיים את אות הניקוד בצורה הזאת:
אולי השלבים נראים מעט ארוכים, אבל אנחנו לא נעשה אותם בכל פעם, ככל שמתאמנים יותר ויותר זה מתחיל להיות הרבה יותר קל וטבעי.
סיומת 여요~
הסיומת הזאת תתווסף רק לפעלים שההברה האחרונה שלהם היא 하.
מה הם בעצם הפעלים האלה?
ההבהרה 하 מגיעה מהפועל 하다 אשר בקוריאנית פירושו 'לעשות'.
ברוב המקרים, 하다 יתווסף לשם עצם, כדי להפוך אותו לפועל.
לדוגמה המילה 'אהבה' - 사랑, אם נרצה להפוך אותה לפועל נוסיף אליה 하다 ומה שייוצר לנו זה 사랑하다 = לאהוב.
דוגמה נוספת היא המילה 'שימחה' - 행복. בצורת הפועל שלה 'לאהוב' היא תראה כך :
행복하다.
בקוריאנית יש המון פעלים כאלה.
סיפור - 이야기하다 <- 이야기- לשוחח/לספר.
שיר - 노래하다 <- 노래 - לשיר
מחשבה - 생각하다 <- 생각 - לחשוב
זכרון - 기억하다 <- 기억 - לזכור
עכשיו, איך נחבר את הסיומת 여요 עם ההברה 하다?
בקוריאנית לא ניתן להגיד 하여요, לכן נדלג על השלבים, וכל מה שעלינו לזכור הוא הכלל הבא:
כל פועל שמסתיים ב-하다, נשמיט ממנו את ה-다 ונהפוך את ה-하 ל-해.
זאת אומרת, שמה שנעשה זה להחליף את ה-하다 ב-해요.
(הכוונה היא בעצם שאם נוסיף להברה 하 את הסיומת 여, מה שייוצר לנו זה 해).
איך הכלל הזה מתבטא בפעלים שלנו?
לאהוב- 사랑하다. נשמיט את ה-다 ונהפוך את ה-하 ל-해. מה נוצר? 사랑해요.
וכך נעשה גם בכל שאר הפעלים:
이야기해요-> 이야기하다
노래해요 -> 노래하다
생각해요 -> 생각하다
기억해요 -> 기억하다
תרגול:
לרצות - 원하다: ______
לפגוש - 만나다: _______
לפתרונות הדגש כאן: 웃어요, 와요, 가요, 자요, 원해요, 만나요
*יש סוגים של פעלים יוצאי דופן שאותם נלמד בשלב מאוחר יותר.
מתי משתמשים בדיבור לא פורמלי?
בדיבור לא פורמלי משתמשים כאשר פונים/מדברים עם מישהו שצעיר מכם (בגיל), משפחה כגון: אחים, אחיות, בני דודים (לא סבים וסבתות), אנשים אשר נולדו באותה השנה (אותו גיל), או חבר או חברה טובים.
זאת אומרת, שהאינדיקציה העיקרית שלנו היא גילו של האדם, אם הוא צעיר מאיתנו או באותו הגיל שלנו, סביר להניח שנוכל להשתמש בדיבור לא פורמלי לאחר הכרות.
איך נדבר בדיבור לא פורמלי, או נדע לזהות אותו?
פשוט נוריד את הסיומת 요 מהסיומות שלמדנו בדיבור הפורמלי!
לדוגמה:
기억해요 -> 기억하다
תרגול:
הפכו את שמות הפעלים הבאים לצורת דיבור פורמלי.
לצחוק - 웃다 : _______
לבוא - 오다 : _______
ללכת - 가다: _______
לישון - 자다: _______לרצות - 원하다: ______
לפגוש - 만나다: _______
לפתרונות הדגש כאן: 웃어요, 와요, 가요, 자요, 원해요, 만나요
*יש סוגים של פעלים יוצאי דופן שאותם נלמד בשלב מאוחר יותר.
דיבור לא פורמלי
בדיבור לא פורמלי משתמשים כאשר פונים/מדברים עם מישהו שצעיר מכם (בגיל), משפחה כגון: אחים, אחיות, בני דודים (לא סבים וסבתות), אנשים אשר נולדו באותה השנה (אותו גיל), או חבר או חברה טובים.
זאת אומרת, שהאינדיקציה העיקרית שלנו היא גילו של האדם, אם הוא צעיר מאיתנו או באותו הגיל שלנו, סביר להניח שנוכל להשתמש בדיבור לא פורמלי לאחר הכרות.
איך נדבר בדיבור לא פורמלי, או נדע לזהות אותו?
פשוט נוריד את הסיומת 요 מהסיומות שלמדנו בדיבור הפורמלי!
לדוגמה:
לדעת-알다
בצורה הפורמלית: 알아요
ובצורה הלא פורמלית: 알아
משפטים לדוגמה:
우리는 노래해 -אנחנו שרים
우리는 울어 - אנחנו בוכים
우리는 봐 - אנחנו רואים
