שיעור דקדוק 1 - איך בנוי משפט + דיבור מאוד פורמלי

שלום לכולם וברוכים הבאים לשיעור השני שלנו,

איך אתם מרגישים? כבר מסוגלים לקרוא?

היום נלמד איך בנוי משפט בקוריאנית, ואף נבנה כמה משפטים יחד!
מבנה של משפט בקוריאנית שונה מעברית ואנגלית. האמת שהמבנה עשוי להזכיר את מבנה המשפטים בשפה היפנית, אבל העניין הוא שבקוריאנית ישנם 3 סוגי דיבור. זה עלול לסבך אתכם תחילה, אבל אנחנו נלך צעד אחרי צעד ולבסוף אתם תיראו שאתם כבר מתחילים לתפוס את זה. ההבדל בין סוגי הדיבור הוא בעיקר בסיומות המשפטים.

1. דיבור מאוד פורמלי
2. דיבור פורמלי
3. דיבור לא פורמלי


דיבור מאוד פורמלי


את סוג הדיבור הזה לא קשה לזהות, לכן נלמד אותו ראשון. ברוב המקרים, במשפט פשוט, הסיומת נראת כך:


습니다/입니다/ ᄇ니다
במשפט שאלה, הסיומת נראת כך:

습니까 / 입니까 / ᄇ니까

זה מה שאנחנו צריכים לדעת בנתיים,

הסיומת ㅂ니다 היא לפעלים\שמות תואר שמסתיימים עם תנועה (אות ניקוד) והסיומת 습니다 היא לפעלים\שמות תואר אשר מסתיימים עם עיצור (אות רגילה). הסיומת 입니다 היא לפעלים שאין בהם פועל או שם תואר. לדוגמא "זה הוא ספר".

לדוגמא: "אבא אוכל הרבה" יורכב מהמילים: 아빠 (אבא) + מילית (가) + הרבה (많이) הפועל לאכול (먹다) + סיומת
התוצאה : 아빠가 많이 먹습니다.

נתחיל במשפט עם פועל.
עכשיו שימו לב איך בונים משפט, נשתמש בנושא=עושה הפעולה, מושא=שם העצם שהפעולה נעשת עליו (או אליו במקרה של מקום) והפועל.
שימו לב להבדלים:

עברית:
יונתן הלך לגן.
קוראנית:
יונתן לגן הלך.


כלל:
בקוריאנית, הפועל תמיד בסוף המשפט.

*בעברית ניתן להגיד "לחדר הלכתי." במקום "הלכתי לחדר.". אז גם בקוריאנית אפשר להחליף בין המיקום של הנושא והמושא, נכון שזה לא נשמע משהו, אבל זה אפשרי. זכרו שהפועל תמיד בסוף.
"אבל אם מחליפים בין המקומות שלהם, איך ניתן לדעת מה נושא המשפט?" לשם כך יש לנו את מיליות הסימון, שאותן נלמד בעוד רגע.


מתי משתמשים בדיבור מאוד פורמלי?

בדיבור מאוד פורמלי משתמשים לרוב כאשר מדברים עם אנשים מבוגרים מאיתנו (בקוריאה ישנו כבוד רב למבוגרים), או בדיבור עם מישהו בעל דרגה יותר גבוה מאיתנו (למשל מנהל בחברה, ראש ממשלה, איש עסקים חשוב וכו'). בדיבור מאוד פורמלי משתמשים גם קריינים בחדשות, נאומים, וגם בראיונות בטלויזיה וכו'.
אם אתם צופים בדרמות קוריאניות הסטוריות, אתם עשויים להבחין שהמשרתים או הנסיכים מדברים אל המלך בשפה שונה ממה שהוא מדבר אליהם, וזהו דיבור מאוד פורמלי.
לעיתים קוריאנים משתמשים בדיבור הזה פשוט כדי להשמע מנומסים אל מי שהם מדברים איתו ולהפגין כבוד, והאמת היא שאפשר, ואף נהוג מאוד להשתמש בדיבור מאוד פורמלי וגם בדיבור פורמלי יחד באותה השיחה!
את זאת אדגים לכם בשיעורים הבאים.


מיליות לסימון חלקי משפט

עיצור: מילה שמסתיימת בעיצור היא מילה שמסתיימת באות רגילה.
לדוגמה: חלום-꿈, יער-숲, פרח-꽃, חדר-방, ילד-소년

תנועה: מילה שמסתיימת בתנועה היא מילה שמסתיימת באות ניקוד.
לדוגמא: אוזניים-귀, ילדה-소녀, טבעת-반지, גשם/דם-비




עכשיו אתם בטח שואלים: "רגע, ישנן 2 מילות סימון לנושא...אז מתי משתמשים במה?"
ההסבר המופשט הוא שב- 는\은 משתמשים כאשר הנושא הוא חדש ונשמע פעם ראשונה בשיחה, ולרוב כאשר הנושא לא עושה פעולה כל שהיא, לדוגמה: "הבית הזה נמצא ברחוב ניצנים", לעומת זאת במשפטים עם פועל, יותר נהוג לצרף אל הנושא 이\가.
למשל כאשר אתם מציגים את עצמכם. אתם תגידו:

입니다 -השם שלכם- 저는

=אני בדיבור פורמלי
=מילית לסימון נושא שמסתיים בתנועה
입니다=סיומת מאוד פורמלית. (כאשר אתם מציגים את עצמכם פעם ראשונה, כדי להשמע מנומסים משתמשים כמעט בכל המקרים בסיומת הזאת)
השם שלכם=במקרה שקוראים לכם שי אז הפירוש הוא מתנה.



עכשיו נלמד איך בונים משפט פשוט.

זוכרים שאמרנו שמשפט פשוט בקוריאנית מתחיל בנושא, מושא והפועל תמיד מגיע בסוף?
זה מה שאנו נעשה עכשיו.

נבחר נושא:
ילד/נער=
소년
נבחר מושא:
פרח=

ונבחר פועל:
לתת=주다


נוסיף את מיליות הסימון שלנו לפי הכללים, ומה יצא?
소년 줍니다
הילד נותן פרח
למי הוא נותן פרח? לפי השיר, כנראה שלנורית.

누리트에게 줍니다
שימו לב שהשתמשתי במילית-에게 שפירושה- ל...-.


עכשיו אתם בטח שואלים מה העזתי לעשות לפועל.
זהו החלק המורכב במקצת. יש לנו סיומת, ויש לנו פועל. עכשיו נצטרך ללמוד איך לחבר את הפועל אל הסיומת ולהפוך את ה'לתת' ל'נותן'. זאת נלמד בשיעור פעלים ושמות תואר.



בזאת שיעוריינו תם. אני מקווה שתחזרו על מה שלמדתם היום ואל תדאגו אם זה עוף זר בשבילכם. מיליות סימון, פועל בסוף המשפט, עיצור ותנועה, יותר מידיי בלאגן, נכון? אני מבטיחה לכם שלא לוקח יותר מידיי זמן להתרגל לזה. הדבר הטוב הוא שקוריאנית היא שפה חכמה ודיי פשוטה לדיבור וליצירת משפטים פשוטים, הדקדוק לא יותר מידיי מסובך כמו ברוב השפות האחרות שקיימות, לכן אתם תיראו שאתם תסתגלו לזה דיי מהר. בהצלחה!